למה כדאי ליוצרים להקריא טקסטים בקול רם / מורן חיימוביץ

סיפורים קצרים - מורן חיימוביץזוכרים את הזמנים שבהם באמת דיברנו עם אנשים במקום לסמס? זוכרים את הזמנים שבהם באמת

ראינו את התגובה הפיזית של אנשים במקום לראות סרטונים ביוטיוב?

 

זה אולי נשמע זקן מצידי, אבל לאינטראקציות הפשוטות האלה יש יתרון מאוד גדול כשזה מגיע

לכתיבה.

 

 כן, אפשר לשלוח לחברים את הקובץ במייל ולקבל מהם הערות מודגשות באדום עם "עקוב אחר

שינויים", אפשר להצטרף לכל מיני קבוצות פייסבוק של כותבים ולקבל פידבקים לקוניים או תמיכה

רגשית בשקל, ואפשר להמשיך לשלוח תסריטים וכתבי יד לקרנות והוצאות ספרים ולקבל בחזרה

מכתבי סירוב אוטומטיים. אבל אתם שוכחים משהו אחד מאוד בסיסי.

 

אומנות סיפור סיפורים היא במקור אומנות שבעל פה. זקני השבט היו יושבים מסביב למדורה

ומספרים לילדים סיפורים עם מוסר השכל וקודים חברתיים כדי לבדר ולחנך (לפחות ככה סיפרו לנו

שהיה קורה). בני אדם סיפרו סיפורים עוד לפני שאריסטו כתב על המבנה הפואטי, לפני שגוטנברג

המציא את מכונת הדפוס ולפני שהומצא אתר נטפליקס.

 

ברוב הפעמים הקוראים או הצופים שלכם יחוו את הסיפור בלי שאתם תהיו נוכחים פיזית לידם, אלא

אם כן זה בהקראה או הקרנה רשמיים של היצירה. לכן אתם כמספרי סיפורים, צריכים לאסוף תגובות

אנושיות אותנטיות עוד בתהליך הכתיבה לפני שאתם משחררים את הסיפור לעולם להיחקק בסלע

לדורות הבאים. כך תשייפו את הטקסט בצורה הכי אותנטית שאפשר להשיג.

 

אני מדבר על להקריא את הסיפור שלכם בקול רם מול מישהו. למה?

 

1. סיפורים נולדו כדי להיות מסופרים בעל פה לפני שהם הועברו לכתב

2. רק ככה תוכלו לדעת אם הדיאלוג נשמע אמין

3. אי אפשר לזייף תגובה של מישהו לסיפור שלכם וזה הפידבק הכי חשוב

 

אם זה מצחיק הם יצחקו, אם זה עצוב הם ירכינו מבט, אם זה מותח הם יישבו על קצה הכיסא.

 

בנוסף, אם זה לא מבדר או לא "עובד" אתם תצליחו לזהות את זה בלי לקבל שטף של תגובות

שליליות וביקורתיות מסומנות באדום זוהר. אתם תרגישו בדיוק איזה חלק בסיפור עובד ואיזה לא, רק

על ידי מתן תשומת לב לתגובות של הקהל בזמן ההקראה.

 

זה אולי ירגיש מוזר ומביך בהתחלה, אולי תרגישו חשופים מדי, אבל זה עובד.

 

לא מזמן השתתפתי בסדנת הכתיבה של גבי ניצן "לכתוב פרא". בסדנה למשתתפים היה אסור לבקר

אחד את השני. בהתחלה לא הבנתי את הפואנטה. איך אני יכול ללמוד ולהשתפר אם אני לא מקבל

תגובות? אבל אז הבנתי שזה בכלל לא נחוץ כדי לחוות את הסיפור דרך אנשים אחרים. אין ספק שזה

גם הרבה יותר נחמד מאשר לשבת מול קבוצה של זרים שרק מעירים הערות. ככה הפסקתי להילחץ

מתגובות ולקבל אותן בטבעיות.

 

תחשבו כמו סטנדאפיסטים, תבדקו את החומרים שלכם מול קהל קטן בסלון לפני שאתם עולים על

במה. בהצלחה.

 

--

מורן חיימוביץ, יליד 1986, מתעסק בכתיבה כבר 12 שנים. בוגר תואר ראשון בתסריטאות של אוניברסית תל אביב.

מנסה לאזן בין עבודה במשרה מלאה, כתיבה והחיים בישראל. מקווה ליצור השפעה חיובית על העולם איכשהו.

הוציא לאחרונה ספר דיגיטלי של סיפורים קצרים. לרכישה באתר בוקסילה.